על הדבש ועל העוקץ

אתמול הגיעו למרפאה שתי מטופלות. שתיהן מורות, שתיהן נסערות ו "לא מאופסות" בעקבות סיום שנת הלימודים.

האחת סיפרה על תחושה קשה של חוסר הערכה. כמעט אף אחד לא אמר תודה. לא התלמידים, לא ההורים ולא הצוות. מרגישה שלמרות ההשקעה הרבה שלה, כל מה שעשתה מובן מאליו. "לא רואים אותי". 

השנייה תיארה יומיים רצופים של פרידות נרגשות, ידיים מלאות מתנות, הצפה של אהבה. ובתוך השמחה, מופיעים פתאום געגוע ועצב על שנה שהסתיימה, אנשים שעוזבים, תלמידים שגדלים להם.

האחת חווה צרבות קשות. האחרת חווה כאב באזור הלסת. בשני המקרים, לרפואה המערבית אין הרבה מה להציע. בשניהם, התחושה הלא נעימה מחמירה ככל שרמת הלחץ עולה. 

אצל אחת זה קורה כי טוב, ואצל האחרת - כי רע.

על פי הרפואה הסינית, יש שני כוחות בחיים שלנו, שהם מנוגדים אך משלימים זה את זה  -  ה yin  וה yang.

באופן פשטני, האחד מייצג את האור והשני את החושך. כמעט תמיד יש מעט אור בתוך החושך, ולהיפך. 

אפשר להשתמש במודל בצורה נרחבת יותר. גם עצב ושמחה משלימים זה את זה, ורק לעיתים נדירות נמצא אחד ללא קורטוב של השני. 

העניין הוא, שהגופנפש שלנו לא מגיב בצורה מאוזנת לשמחה ולעצב. אנחנו הרבה יותר "לוקחים ללב" את הדברים הרעים, ולכן בדרך כלל קשה לנו לשמוח באותה מידה שבה אנחנו מתעצבים, או נעלבים. כדי לשמור על עצמנו, לעיתים אנחנו עושים רציונליזציה לרגשות השליליים שלנו, או מדחיקים אותם, כדי להגן על עצמנו מפני ההתמודדות. אבל הגוף זוכר. הרגשות הללו נטמעים בו, ובאים לידי ביטוי בכל מיני דרכים, שלפעמים אנחנו לא מבינים, ולפעמים הן אפילו מרגיזות אותנו. 

למה יש לי מיגרנה בגלל השטות הזאת? למה לא ישנתי בלילה רק בגלל שמישהי שאני בכלל לא מכירה אמרה לי משהו לא נעים? למה כואב לי הגרון דווקא יום לפני הרצאה חשובה?

טיפול בתופעות שמשלבות גופנפש הוא תמיד מורכב ומעניין. מה שנראה מוזר ולא קשור בעיניים מערביות, נראה הגיוני לגמרי ברפואה הסינית.

למשל - דלקות בדרכי השתן קשורות הרבה פעמים לסערת רגשות. ההסבר - הלב (הסיני) מתחמם, ומפנה את החום העודף שלו החוצה דרך שלפוחית השתן. צרבת או בחילה יכולות להתאים למצב שבו אדם "לא מעכל" משהו שקרה לו. ההסבר - הטחול (הסיני) אחראי גם לעיכול הפיסי וגם לעיכול הנפשי שלנו. השותפה של הטחול היא הקיבה, ואם הוא לא עובד כראוי - היא לא תוכל לעבוד כראוי, ותפעל "נגד הכיוון". מחלות נשימה חוזרות, הידועות כ "שוב יש לי סטרפטוקוק" יכולות להיות תוצר של הכבד (הסיני, כן?) שהתחמם ותקף את הריאות העדינות.

אצל כל אחד מאיתנו  נקודות התורפה של הגוף אחרות, וכל אחד מכיר את שלו. עם השנים, נהיה קשה יותר לשים את הכאב בצד ולהמשיך לתפקד. לפעמים איתות שהיה קטן משתנה וגדל. 

ולכן - לא כדאי להתעלם מהאיתותים של הגוף. גם אם זה "בקטנה", גם אם זה קורה רק פעם ב - הגוף רוצה להגיד לנו משהו, וכדאי להקשיב לו, לפני שיצטרך לצעוק.

החופש הגדול יכול להיות הזדמנות מצוינת לקחת רגע, ופשוט להקשיב.