גיל המעבר

על פי המסורת הסינית העתיקה, לכל אישה יש בחייה 7 מעגלים בני 7 שנים. בכל מעגל אמורים להתרחש

אירועים מסוימים, והמימוש שלהם מבטא את המחויבות של האישה לייעוד שלה או לשושלת שלה. 

בין גיל 14 ל 21 האישה עוברת למשפחת בעלה, משרתת את חמותה ועוסקת בעיקר בהבאת ילדים לעולם. בגיל 21-28 היא תמשיך להביא ילדים ולטפל בהם. במעגלים הבאים - היא אמורה להשיא את ילדיה ולטפל בנכדיה. 

בגיל 42 - במעגל השביעי והאחרון - היא הופכת לאם הגדולה המנהלת את המשפחה. אימת בניה וכלותיה, על פיה יישק דבר. 

נשמע מפתה?

איפה אנחנו, נשות העולם המערבי, נמצאות בגיל 42? 

לא מעט מאיתנו עדיין רוצות ילדים, אולי אפילו את הראשון שלנו. הווסת מגיעה, אבל "זה לא כמו פעם". כל מיני דברים קורים בגוף - כאבי ראש, או מפרקים. מצבי רוח משתנים. שינויים בתיאבון ובמשקל. שינויים בטמפ' - קר לי, חם לי, גל חום לי. עייפות, תשישות, המוח מתערפל. למה אני לא זוכרת. למה פתאום יש לי בטן? לא נרדמת. קמה באמצע הלילה וערה שעתיים. סדינים ספוגי זיעה. יובש וגינלי. עם מי בכלל מדברים על זה? 

אומרים לנו דברים כמו "גיל המעבר" "רזרבה שחלתית" "חוסר איזון הורמונלי". 

אז בואו נעשה קצת סדר בבלגן:

נשים אינן יצורים מאוזנים, בהגדרה. יש לנו מחזור חודשי, שבו מופרשים הורמונים שונים וגורמים לכך שנהיה אחרות לגמרי בימים שונים של החודש. 

זה תקין. ככה זה להיות אישה. אם מישהו אומר לכן אחרת, הוא כנראה גבר.

יש נשים שנוטלות הורמונים כדי להימנע מהריון, ולכן אינן מודעות לתהליך הזה, עד שמגיע הגיל שבו מפסיקים את ההורמונים -  כי כבר לא צריך. ורק אז, לראשונה, אנחנו באות במגע עם השעון הפנימי המחזורי והמעניין הזה.

ודווקא בשלב שבו הוא כבר קצת פחות מכוון.

המונח "גיל המעבר" כולל בעצם 3 שלבים - 

פרי-מנופאוזה (Perimenopause) – "טרום גיל המעבר"

זהו השלב הראשון והארוך ביותר, שבו השחלות מתחילות להפחית בהדרגה את ייצור האסטרוגן והפרוגסטרון. מקובל לחלק אותו לשני שלבי ביניים:

• שלב מוקדם (Early Transition): המחזורים עדיין סדירים ברובם, אך יש שינויים באורך המחזור.

• שלב מאוחר (Late Transition): יש שינויים משמעותיים ודילוגים (60 יום ומעלה בין ווסת לווסת). 

החלוקה לשלבים יעילה מבחינת הגדרה רפואית, אבל לא כ"כ עוזרת לנו מבחינת התסמינים וחומרתם. 

השלב הזה יכול להתחיל כבר בגיל 35, עם סימנים קלים ו"כלליים", שנשים רבות כלל לא משייכות לשינויים הורמונליים. בהתאמה, הטיפול הרפואי המוצע לא תמיד יכלול התייחסות למצב ההורמונלי ולכן - לא תמיד יועיל.

לאורך כל הפרי-מנופאוזה יש שינויים גדולים ברמות ההורמונים. הם יכולים לגרום לשיבושים בהופעת הווסת, ולעיתים הווסת תהיה סדירה יחסית - אבל יהיו שיבושים משמעותיים בשלל מערכות גופנו המושפעות מההורמונים האלה. לפעמים זה גם וגם. תכל'ס - הכל אפשרי.

חלק מהנשים יסבלו מאוד דווקא בשנים האלה, שבהן המחזור יחסית סדיר. מי שנוטלת גלולות או משתמשת בהתקן תוך רחמי, תתקשה עוד יותר לקשר בין הסימפטומים למקורם. הרבה פעמים התסמינים הראשונים הם הנפשיים יותר - תנודות במצבי רוח, רגזנות וגם דיכאון. 

חשוב לדעת - בדיקות הורמונליות שנערכות בשלב הזה עלולות להיות מטעות מאוד. רמות ההורמונים יכולות להצביע על רזרבה שחלתית נמוכה בחודש אחד, ועל פריון נהדר בחודש שאחריו. 

וחשוב גם לזכור, שעל אף כל השיבושים, אנחנו עדיין פוריות בשלב הזה! לפני כל ווסת יש ביוץ, גם אם זה קורה רק פעם בשנה.

מנופאוזה (Menopause) – "גיל המעבר הקלאסי"

מבחינה רפואית, זוהי השנה שאחרי הווסת האחרונה.

נהוג לחשוב שזה קורה בסביבות גיל 50, אבל זה יכול לקרות עוד הרבה קודם, ואפילו לפני גיל 40. 

בשלב זה ייצור האסטרוגן כמעט מפסיק, וזה יוצר משוב הורמונלי שמשפיע כמעט על כל מערכת בגוף. השחלות לא משחררות ביציות, הפריון הסתיים. 

פוסט-מנופאוזה (Postmenopause) – 

זוהי התקופה שמתחילה מהרגע שבו עברה שנה מהמחזור האחרון ונמשכת עד סוף החיים.

לרוב, בתקופה זו התסמינים יתמתנו או ייעלמו. עם זאת, הם יכולים להימשך ואצל חלק מהנשים זו תהיה דווקא תקופה קשה יותר. מבחינה רפואית, בשלב זה עולה הסיכון למצבי מחלה הקשורים למחסור באסטרוגן, כמו - ירידה בצפיפות העצם, בעיות מפרקים, מחלות כלי דם ועוד. עמידות הגוף יורדת, ומערכת החיסון הופכת פגיעה יותר.

אז מה עושים? איך מתמודדים?

השלב הראשון הוא להבין היכן אנחנו נמצאות, ולקבל את זה - גם כשזה לא כיף. המאבק בשינויים שהגיל מביא איתו מעייף לפחות כמו התסמינים עצמם. אולי צריך לישון יותר, להתרוצץ פחות, למצוא דרכים להירגע או ללכת מהמקומות שעושים לנו לחוץ וקשה. 

השלב השני הוא להתאים את אורח החיים שלנו לשינוי הביולוגי. כאן נכנסים לתמונה שינויי תזונה, פעילות גופנית, וכו'. הרבה פעמים זה השלב הכי המאתגר, משום שהוא לא כל כך מתכתב עם המציאות שלנו.

השלב השלישי הוא לטפל בעצמנו. איך? איך שתבחרו. אני כמובן ממליצה על השילוש הקדוש שלי - דיקור, תזונה וצמחי מרפא, בדגש על האחרון. צמחי מרפא סיניים עושים עבודה מופלאה בגיל המעבר, ומשמשים תחליף מצוין  להורמונים. ניתן לקחת את הצמחים בכל אחד מהשלבים, והם כמובן מותאמים באופן אישי למטופלת ומתייחסים למצב הכללי שלה, ולא רק לתופעות הספציפיות של גיל המעבר.

ורק כדי לסגור את המעגל…

מה קורה, על פי הרפואה הסינית, כשסיימנו את 7 המעגלים -  בגיל 49?

בתום 7 המעגלים, האישה אינה חייבת עוד דבר לאבותיה. היא עמדה בכל הציפיות, המשיכה את השושלת, והיא ברשות עצמה. לא משנה מה תבחר לעשות בשנים הללו, השושלת תישא אותה על כפיים, בעוד בנותיה וכלותיה ימשיכו את מלאכת היומיום.

בקרוב אצלנו (-;