מה יותר יעיל להפרעות קשב - רוזמרין, או תשומת לב מהמורה?

לרוקי יש הפרעת קשב קשה, אבל הוא מלינואה, אז צריך פשוט לזרוק לו כדורים וזה מסתדר. תלמידים בכיתה ט' שצריכים לשבת בשיעור ביולוגיה במשך שעה וחצי - זה כבר עניין אחר. 

רוזמרין גדל בכל מקום ואינו דורש טיפול. ענף אחד שלו ישדרג  תבנית של תפוחי אדמה, כמה עלים יהיו נפלאים בכוס תה.

אבל מה שלא כולם יודעים, זה שרוזמרין יכול להיות גם יעיל להפרעות קשב וריכוז. מיצוי של הצמח, בדרך כלל בשמן ניטרלי, נפוץ ברפואות המסורתיות - אמנם לאו דווקא למטרה הזו. כמטפלת ברפואה סינית יש לי פחות ניסיון עם הצמח הארצישראלי הזה, אבל הוא כל כך זמין שלא יכולתי להתגבר על הדחף ולנסות.

בוקר אחד קטפתי לי כמה גבעולים ושמתי לי בתיק. 

כמה דקות לאחר תחילת השיעור, ניגשתי לכמה תלמידים שהם, איך לומר - מאותגרי קשב. נתתי לכל אחד מהם ענף רוזמרין, וסיפרתי להם שהריח שלו מסייע לריכוז. המלצתי על רחרוח מדי כמה דקות לאורך השיעור. על מנת שלא לעורר תחושת קיפוח, נתתי ענף רוזמרין לעוד כמה תלמידים, ואף הרשיתי לחלוק עם היושבים לצידם.

חזרתי על אותה פעולה ביומיים שלמחרת, בכיתות אחרות. בסך הכל השתתפו בניסוי שלי כ - 30 תלמידים.

ומה לדעתכם קרה?

בפנטזיה שלי, הם התרכזו ממש, והיו אסירי תודה, אחרי השיעור ההורים שלהם התקשרו להודות לי על השינוי המדהים שחוללתי, ולאחר מספר ימים המנהל פרסם פוסט בקבוצת מורי ברנר שבו הוא מהלל ומקלס אותי. אבל האמת היא, שהדבר היחיד שהשתנה הוא שבסוף השיעור היו לי הרבה ענפיפי רוזמרין מפוזרים בכיתה... אם בכלל, זה נתן להם משהו להתעסק אתו (יש שיאמרו שזה טוב).

לסיכום - צריך גם להודות בכישלונות, אבל אני לא מתייאשת (-: