Chaturanga
- mikmikonet
- 22 בספט׳
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: לפני 6 ימים
כמטפלת וגם כמורה, אני מאמינה גדולה בתהליכים.
רק מה? כשזה קשור אלי, זה תמיד נראה הרבה יותר קשה, ולפעמים גם בלתי אפשרי.
כחלק מהאמונה שלי בשמירה על אורח חיים בריא, אני מקפידה להתאמן כמה פעמים בשבוע.
לפני כ 3 שנים הגיע לסטודיו מורה חדש ליוגה. אני לא זוכרת את שמו, וזה קצת חבל, לאור ההבדל שהוא עשה בשבילי.
הוא היה שרירי וחזק, קיפץ בין תנוחות בקלילות שעוררה בי השתאות והנאה אסתטית, יחד עם הידיעה הברורה - זה לא בשבילי. אני לא מורה ליוגה, ואני גם - בגילי… וזה בסדר. לא חייבים לדעת הכל. נכון?
בכל פעם שהוא הדגים תנוחה הוא הראה לנו את האפשרויות הקלות יותר, והסביר שאם נתחיל בהן - נוכל להתקדם. אחת התנוחות שנראתה לי הכי בלתי אפשרית היא התנוחה שנקראת צ'אטורנגה. מדובר באירוע שדורש מאמץ שרירי יד אחורית, שכמות וכתפיים - זה לא שלא הצלחתי, פשוט לא הבנתי. לבקש את זה מהזרועות שלי היה כמו לבקש ממני לדבר סינית.
הוא הסביר לי איך מתחילים: ברכיים מונחות על המזרן, הזרועות מתכופפות ממש טיפונת. הצלחתי את זה, אבל זה נראה לי ממש לא קשור - כמעט דמיון מודרך של התנוחה. בכל זאת עשיתי. והוא חיזק אותי בכל פעם. אחרי חודשיים הצלחתי עוד קצת, אחרי חצי שנה הבנתי את הרעיון. הוא עזב את הסטודיו, ומורות אחרות החליפו אותו. אני המשכתי להאמין בעצמי, ובראש ראיתי אותו מחייך ואומר לי כל הכבוד.
שלוש שנים אחרי. אני עושה צ'אטורנגה יפה מאוד, וגם שרירי הזרועות שלי נראים הרבה יותר טוב (אפילו שאני עדיין "בגילי"). זה היה מסע ארוך, אבל המפתח להצלחה היה פשוט מאוד - לעשות את הצעד הראשון.
מה הצ'אטורנגה שלכם?
תגובות